The Yom Kippur Roof Project

Since I do not fast, I spent the weekend prior to Yom Kippur and the two days of the holiday cleaning and replanting our roof terrace.

For those of you who are not Israeli, be advised there is nothing to do Yom Kippur - no radio, TV, driving, all entertainment venues are closed. Usually people sleep, stay with friends, or spend quiet time with family. In my family, it is a memrial day for the Yom Kippur War where my dad faught and many friends were lost.

So - Friday I bought soil and plants and planted them in various vessels.

Saturday to Monday I cleaned the huge piles of garbage and dirt that were all over the terrace.

Then I rearranged the new plants and furniture.

Some of the new flowers.




Now I am left with 14 huge sacks of garbage that somehow have to get downstairs. I need to have a garbage party, where each guest takes a bag with them!

Thank Moo notes

I see there is an ongoing discussion in the Etsy forums about thank you notes, what to use, and how to write. So I thought I should take exceptionally bad photos of my thank you notes and share them with you!

Some of you already know I am a big fan of Moo. I love them cause they allow you to print as many different images on your cards as you want. Order 100 cards with 100 different images if you want. I have been using them for printing for about two or more years now, and am quite content (even when they print bad, they fix it ASAP and their customer service is simply excellent).

Now, this is the second time I do the following - I order a set of business cards (not mini cards, which I also have) and on the back of them I print a little greeting followed by a blank space, just enough for a handwritten note, before the rest of my text (get in touch info).

So this is a little part of the batch I recently ordered

The black promo line is because this was a free gift pack, which means it comes with a Moo ad on it

This is the back, with lots of space to write a personal note for the customer

Attached to a package and ready to be shipped

And now seriously - I promised you bad photos. Did I deliver or what?

Miss Eleanor Flutterbutt

Miss Eleanor Flutterbutt is the eldest daughter of Sir Obediah and Lady Ada Flutterbutt and favorite niece of Countess Margaret Flutterbutt, with whom she traveled the world till the age of seventeen. Miss Eleanor is ready for the family's Christmas dance, which will be held in their great ballroom.

Eleanor has long brown hair, raised in a complex evening do and decorated with embellished satin bow. She is wearing a Victorian evening gown with a coral velvet corset and a grand layered satin and lace golden skirt decorated with a big gold bow at the back. She has an organza flowers shawl protecting her shoulders from the chilly evening, and pearly rose earrings.


Eleanor is usually busy with her charities and reading club or playing the piano forte, but today she spent quite a while helping the servants hang ornaments and decorate the tree. Christmas is undoubtedly her favorite time of year.


If you would like to invite this young luxurious Victorian mademoiselle to your home, you will find her here.

אירוע אופנה ביום שישי

ביום שישי תערך מכירה של המעצבת ליאת דהן ועוד מעצבים חברים בתל אביב. אם לשפוט על פי בעלה החתיך, יש לה טעם מצוין, כך שאני ממליצה בחום לבוא ולקנות שמלה נחמדה לחגים ואולי גם אביזר או שניים.

New Year Resolutions

Last night, the first night of the new year תש"ע I was sitting in my bed preparing a list of resolutions to make my life more abundant. I split them into categories, and would like to share one of these with you - the spiritual growth category.

• I will train my happiness muscle in order to be happier
  
  Happiness is not material, or measurable. If you base your happiness on achieving goals, being loved, getting this or another job title or career move and so on - you will always look on to that next check mark and or wonder "is that it?" once you arrive where you set to go.
  
  I believe happiness can be achieved in tiny measures and constantly throughout our lives. Happiness is in those small real moments - when you see a perfect sky while driving to work, when a chubby pink baby kisses you, when you see a dance or hear music that makes you cry with joy, when you see a silly looking dog wearing a sweater running with its tongue handing out, when you enter a warm bed on a cold night and wiggle your toes happily under the covers - all those tiny moments that make you thankful for being alive sum up in being a happy person. And noticing these moments and cherishing them, creating an ever growing "database of happy moments", is a skill that must be mastered if you want to be happy. And this I intend to work on this year.
  
  
• I will practice accepting the world does not revolve around me in order to suffer less
  
  Deepak Chopra recently twitted
  

  If you really want to suffer,try personalizing everything that happens

  and I am the grand master of that. I come to understand that the greatest source of suffering is this. I used to think disappointing myself by not achieving goals I set for myself is the primary source for suffering, that and losing certain status symbols that make me lose face or ruin my public image. If you take out achieving goals as the main and long lasting source of happiness, then you are left with understanding it cannot be your source of pain.
  
  
• I will practice seeing myself as innocent instead of guilty
  
  I am constantly burdened with guilt about mostly everything that happens. Since the previous resolution relives my assumption that as the center of the universe, I must be the cause to everything that happens around me, I better practice accepting that in order to have an easier life.
  

Happy New Year !! שנה טובה

Today is the first day of the year 5770 to the creation of the world according to the Jewish faith.

I would like to wish my readers, their families, and their loved ones a very happy year, full of joy and creation, and lots of health

שנה טובה ומבורכת

I have a lot of thinking to do about what I want to achieve this year, but that is a whole different entry.

סיור על הירח

את הרשומה הזאת, לצערי, אני נאלצת לכתוב בעברית שכן אני לא יכולה ולא רוצה (מיד תבינו למה) לכתוב אותה באנגלית. עדיף שקוראיי האנגלים יראו את התמונות ויגידו "אוו איזה יופי".

אתמול בלילה נסעתי לסיור סליחות לילי בירושלים. כבר כמה שנים שאני חולמת לעשות טיול כזה. לחוות חויה רוחנית יחודית, שכמוה אפשר לחוות רק בירושלים - עיר בה תחושת הקודש (שמתרגמת לעיתים, לאנרגיה כבדה עד כמעט מחנק) היא מוחשית, עבורי. מבחינתי השיא היה לשמוע את אדון הסליחות מושר בידי קהל.

החלק הראשון של הסיור התחיל בנחלאות בסביבות תשע בערב. עד כאן היה בסדר, למרות חבר הקבוצה שדיבר בסלולרי בקול רם ומנע ממני לשמוע חצי ממה שהסביר המדריך.

בית הכנסת חסד ורחמים בו הוקלטה גרסת אדון הסליחות שצרפתי למעלה


הדלתות המעוטרות של בית הכנסת חסד ורחמים

משם עברנו לשוק, קנינו משהו לאכול ולשתות והתארגנו להמשיך לישיבת הרב אלבז ליד שכונת מאה שערים כדי לשמוע סליחות בישיבת המחזיר בתשובה הגדול בארץ. כאן מפסיק החלק הנחמד בטיול ומתחיל הסיוט הפרטי שלי.

אני לא רוצה להפליג בתיאורים על העוני המזעזע, על הקירות המכוסים פשקווילים, על האברך שהתנפל עליי בצעקות "צניעות! צניעות!" מיד כשיצאתי מהמכונית שלי והתגובה המהירה שלי (מיד לבשתי חולצה ארוכה על חולצת השרוולים הקצרים נטולת המחשוף שלי) שמכעט גרמה לי לבחילה כשקלטתי כמה מהר אני מוותרת על הכבוד שלי כדי לכבד כביכול אנשים אחרים שמבחינתם אני חשובה כאבק. נוותר על תאורי שיירות הילדים שהולכים ברחובות בשעה אחת בלילה כשכולם לבושים, מקטן ועד גדול, באותם הבגדים בדיוק.

לא נכנסנו למאה שערים, כי שם אסור לגברים ונשים ללכת ביחד, וגם כי הנשים לא לבשו חצאיות ושביסים. במקום, הלכנו על הרחובות שגובלים בשכונה. אחרי חמש דקות הליכה מגבול מאה שערים, שם חנינו, הגענו לפתח הישיבה. המדריך הסביר שבעוד שעה נפגש בצומת הרחובות הקרוב, ואז אמר לנו "טוב, נשים, אני אקח אתכן עכשיו לכניסה שלכן". כאן התחילה הליכה של עשר דקות, ברחובות מטונפים והומי אדם, שלמעשה הובילה אותנו מסביב לבנין הישיבה הענק וחזרה למרחק מספר מטרים מהמקום בו נכנסו הגברים (פתח שבינינו לבינו היו מחסומי ברסל ומסכי ענק מבד, כדי שלא יוכלו לראות אותנו). הסיבה שההליכה לקחה כל כך הרבה זמן היתה שבדרך הישירה מסביב לבנין יש בלוק של רחובות שלנשים אסור ללכת בהם. הבנתי את זה רק כהשמדריך סיים להסביר לנו איך להגיע משם לנקודת המפגש והשאיר אותנו להכנס פנימה. בכניסה לישיבה יושבות שנורריות שאוספות כסף לצדקה. כל הרחובות למעשה, וכל הקירות בתוך הישיבה מכוסים בקופות צדקה. בתוך הישיבה עלינו מספר קומות ברגל (חמש נדמה לי, אבל היו הרבה יותר). בלי מזגן, כמעט בלי חלונות, בדוחק מדהים רק כדי לגלות שהדרך היחידה שלנו לשמוע את אלפי הגברים ששרו והתפללו עם הרב אלבז היא דרך חלונות של מטר על חצי מטר, המכוסים בוילונות, שנמצאים במדרגות בין כל קומה לקומה. ליד החלונות האלה נדחקו המוני נשים ונערות עם סידוריהן ומיטב שביסיהם כדי להתפלל בחום הנורא. בשלב הזה החברה איתה נסעתי ואני החלטנו שאנחנו חייבות לצאת משם וכך עשינו, והלכנו חצי שעה לפני הזמן לנקודת המפגש. משם לא לקח הרבה זמן עד שהחלטנו שאנחנו לא ממשיכות בסיור הזה ופורשות שעות לפני סיומו בלי להמשיך לכותל ולבתי הכנסת האחרים. בפרט אחרי שהבנו מהמדריך שבכותל נוכל לראות את התפילה ההמונית מבעד לחלון זכוכית בעזרת הנשים שבתוך מנהרות הכותל.

אשת חיל, עלאק

קשה לי לתאר לכם את התחושות שעברו ועוברות בי, בעיקר כי אני לא מצליחה למצוא את המילה המתאימה - זעזוע? קבס? השפלה? איזו מילה תתאים לתאר את הקיום הזה? שכן קחו את הפסקה הבאה:

בעיר X קיימים שכונות ורחובות בהם אסור ל-X ללכת, ומבנים אליהם אסור ל-X להכנס (אלא דרך כניסה נפרדת). קיימת הפרדה בין X ל-X ומחסומי ברזל המאוישים על ידי בריונים אותם אסור לעבור ופחד עומד באויר

והחליפו את ירושלים בעיר אירופאית לבחירתכם, או בטנסי, ואת הנשים ביהודים או בשחורים, ומה קיבלתם? אני אומרת לכם, ואין כאן מקום לויכוח שכן כך הרגשתי, שלראשונה בחיי הבנתי מה גרם לסבי וולטר לקחת את סבתא שלי, שהיתה רק בת שש עשרה, ולברוח איתה מברלין לישראל באמצע הלילה. הפחד ברחוב הוא ממשי, אמיתי וחודר. את פשוט לא יודעת מה יקרה לך אם תכנסי בטעות לרחוב אסור לך. יעשו בך לינץ'? ירביצו לך? יאנסו אותך? כל הזמן ניסיתי להכין תגובה הולמת בראשי למקרה שמישהו ברחוב יגיד לי משהו, אבל לא הצלחתי למצוא אחת. לא ידעתי אם להיות תוקפנית ולהעיף סטירה או לדחוף, אם לנסות להיות מנומסת ולהסביר את תפיסת העולם שלי, אם לצעוק "אתם לא תזהו את אלוהים אם הוא יעמוד מולכם וירק לכם בפרצוף". לא ידעתי אתמול ואני לא יודעת גם עכשיו. אני רק יודעת שאין לי מושג למה דברים כאלה מתקיימים במדינה מתוקנת, למה נשים מוכנות לחיות ככה, איך גברים שיש להם אמא ואישה ובנות מצדיקים את ההתנהגות הזו. למרבה זוועתי הבנתי למה שונאים אותנו, הבנתי מה המשמעות של להיות אישה בחברות מסוימות. כל זה, במרחק שעה נהיגה מהבית שלי.

כשאמא שלי היתה קטנטונת, הם היו עניים מאד וגרו בבני ברק. בזמן שסבתא שלי עבדה, אמא נשארה עם השכנות החרדיות והן, בלי שסבתא שלי תדע כי היא פחדה מדי לספר לה, היו מתארות לה פעם אחרי פעם ובפרטי פרטים איך ההורים שלה והיא ישרפו באש הגהנום על ידי שדים שונים ומשונים. הן הסבירו לה שההורים שלה אבודים, אבל אם היא תתפלל כל יום אולי היא תצליח להציל את עצמה. אמא שלי שחוותה, ועדין חווה לפעמים שישים שנה אחרי, סיוטים על הוריה שנשרפים בגיהנום, שונאת חרדים שנאת נפש. מבחינתה, דתיים הם השטן. אני ביליתי את רב חיי במאבקים איתה על תפיסת העולם הזאת, הייתי חברה בנוער חובב תנ"ך שם פגשתי חובשי כיפה מקסימים בהם התאהבתי וחשבתי שהיא חיה בסרט. עכשיו, אחרי הלילה שעברתי, אני שונאת את החרדים יותר ממנה.

רציתי חוויה רוחנית, וקיבלתי חוויה אנתרופולוגית. טיול במנהרת הזמן לברלין 1939. סיור על הירח. אדון הסליחות שלכם כבר מזמן סגר את הבסטה, אתם אבודים. אלוהים לא ירצה אתכם לידו, הוא לא מזהה את צלם האנוש בכם יותר. לכו חפשו אלילים אחרים. ואל תקראו לעצמכם יהודים, אני אישה יהודיה מאמינה ואני לא רוצה שום קשר אתכם.

Shopping, buying, and indulging in various purchases

Yesterday, after work and a little quality time with my brother's midgets I went to my favorite mall for some Rosh Hashana shopping (Jewish New Year's is next weekend).

I decided this autumn-winter I will wear more feminine bright colors, like stone, powder, pale pinks, and such. And I also have an image of me in a pencil skirt, tights, and layered cardigans over a long blouse. Since I know I want that, and I saw a few weeks ago just what I needed on Zara I decided I am going there to buy it before it's gone (even though God knows it is still full summer over here). I found several colors of this vest (blues, black, white, pink, stone) and opted for the pink and stone even though a couple of the blues were quite enticing.

I also went to my usual shop, Razili, who holds items by local designers, to see if they have the leopard pencil skirt I wanted. They didn't have it my size, so I tried a white toga dress which was amazingly slimming but also very shortening, so I didn't buy it even though the price was very nice. The girl, who knows my whims rather well (the little devil) told me "we got a limited edition line of jewelry from a new designer, you must take a look".

It ended up being the creation of third year Betzalel (the most prestigious Hebrew academy for art) student Hadas Shochat (הדס שוחט) who makes molds out of her grandma's treasured jewels and recreates them in plastic with tiny metal embellishments. The color pallet is just right what I am looking for (pale plum, pink, and white) and I have to tell you - the jewelry is stunning, stylish, and sits just right (which is the worst problem with Liat Ginzburg - ליאת גיזבורג - whose jewels look brilliant but cost a fortune and never look good on the body) . I tried several and ended up buying a necklace and a pair of earrings, who with my member's card discount, cost less than 100$.

I also recieved these sweet earnings I got at Etsy for a very silly price. I bet this shop is going to be a big one. I plan to wear them with blacks or pale earth tones.

These, together with the amazing necklace by young designer Darios, which I bought at Razili a while back makes my autumn-winter accessory wardrobe complete.

September

September is finally here. I saw Madonna in concert in Tel Aviv, which was a once in a lifetime experience, evenings are getting cooler on the roof, and the High Holy days will be here in less than two weeks. Today I even bought a guava in the organic shop and its scent is perfuming our living room as night falls.

A few weeks ago, I went shopping for ribbon and found a gorgeous autumn toned leaf ribbon. As soon as I saw it, I had a vision of the little autumn fairy who will wear it as a skirt and collected several color coordinated accents for her. Now, I finally had the chance to make her!


Little Autumn has long pink hair tied at the back of her head, decorated with sequined satin flowers.

Her dress is made of flowing foliage toned browns and decorated with hyssop colored satin, satin leaves, and satin flowers.


I am not putting her up for sale yet, since I am out of high end beads and need to buy some for her mobile cord. She will be available on my shop once I do, hopefully - later this week.

Update 7.9.09 - Beads are in, and my wonderful little fairy is up for sale on my shop. It will be horrible letting go of her, I love her so much..

Those who shoot inside at night, should not be surprised at the result

Ooh before I forget! My dear friend Junie is having one fabulous give away on her blog. Check it out!

Mailing list

I am testing a new mailing list for Raisinlike.com. The emails will:

♥ Be sent one or twice a month only.
♥ Include information on new products on my shops.
♥ Include special offers for mailing list subscribers.
♥ Include shop news, updates, and sales.

To add yourself to the list, use this form:

Join my mailing list for new products, special offers, and sales!

* indicates required field

Email Address:*

First Name:

Last Name: